יום רביעי, 4 בספטמבר 2013

ברכה לשנה חדשה


שנה חדשה היא זמן להתחדש, להניח מאחור את מה שהיה ולהשיל שקים מכבידים מהכתפיים. להתנקות, להתבונן בעיניים חדשות.
כך לפחות הייתי רוצה לחשוב, זהו הייצוג הסמלי בשבילי לראש השנה ולכן לרוב אני משתדלת להקדיש לו זמן ואוהבת "להתכונן" להתחדשות.

השנה אני לא מסונכרנת עם הזמנים, השנה מסתיימת מהר מדי וראש השנה- שמכניס את השנה החדשה- תופס אותי לא מוכנה, כמו אורח שהקדים בכמה שעות טובות למסיבה וכל הבית עוד מלא בלגן של הכנות ולכלוך שצריך לנקות.

התקופה האחרונה מאד מאתגרת. ובניסוח פחות דיפלומטי – קשה לסחוב. בחודש האחרון שוב אושפזתי לשבוע (פעם רביעית. תזכורת כללית- בעיה של דלקות חוזרות במעי הגס) במהלך האשפוז נערך דיון מומחים במצבי (כן, עשו לי את הכבוד..), הגיעו למסקנה סופית שפתרון של ניתוח אינו מתאים למצבי השברירי הכללי ולכן הטיפול היחיד שנותר הוא אנטיביוטיקה, כשכל פעם מנסים אחת יותר חזקה וליותר זמן. בתקווה שזה יעכב את ההתקפה הבאה. הפחד המרכזי בדלקות כאלו הוא שייווצר נקב במעי ואז יישפכו חומרים לחלל הבטן שיגרמו לזיהום כללי, ומשם לא ברור איך חוזרים.

שאלות בסגנון  למה זה קורה? למה בתדירות כזו? האם זה קשור לסרטן וכו' נותרות – כרגיל – ללא מענה. כבשתי גם את המחלקה הכירורגית בדגלי 'לא בסטטיסטיקה' / 'אנחנו לא יודעים'.
מסע הכיבוש ממשיך..

מצב כזה שוב מכניס פרופורציות חדשות למונח 'אי וודאות'. ובאופן הפוך, ודי מזיק, כל "סבב" של דלקת מייצר חיזוק של וודאות להנחה שעוד תבוא אחת אחריה.
ובין אשפוז לאשפוז, מנסה לאסוף את עצמי מחדש, להתארגן על היומיום, להתאפס. להתחבר למקומות שנקטעו שוב.

בתוך כל הכאוס הזה, דופקת לה בדלת השנה החדשה. אני דוחקת בה שתלך ותחזור קצת אחר כך, שתתן לי קצת זמן, אולי בכל זאת אוכל להשאיר את סאגת דלקות המעיים בשנה הקודמת. לכלול אותה ב'קללותיה' של תשע"ג. ולא רק את הדלקות אני רוצה להשאיר שם.
 בזמן שהשנה החדשה דופקת בדלת, ביטוח לאומי דופקים בחלוני- בודקים שוב ושוב את זכאותי לסיוע, לוקחים בחזרה כספים שנתנו – וגם מולם צריך להתמודד. בחלון השני דופקות הבדיקות השונות שצריך לעשות בתדירות די גבוהה, וכל הבירוקרטיות שנגררות לפניהן ואחריהן.  

ולסיום אי אפשר לשכוח את האורחים הקבועים, שמרעישים מהמרתף ומנסים להשתחל למסיבה, אלו הם כל הקולות והמחשבות והחששות סביב המציאות המתרחשת (מה יהיה? איך אני מתקדמת מכאן? איך אני מנהלת חיים/ עבודה/ כיוון? ומה אם יקרה ככה? ומה אם זה לא יקרה ככה?). אותם מכרים ידועים, לכולנו יש כאלו. אליהם אני משתדלת לנשום, מנסה להתבונן בהם, לקבל את קיומם אך לא לתת להם כוח שאינו מגיע להם. לראות אותם כמו שהם- מחשבות – יצירת הדמיון שלי שאין לה ממשות. וההשתדלות שלי מסייעת, ובכל זאת, אורחי המרתף הם שועלים זקנים ושואבי אנרגיה.

כמו שניתן להבין, השנה החדשה תופסת אותי בזמן לא מוצלח לאירוח. אבל הזמן לא שואל אותי באיזה קצב לעבור. הפנטזיה להשאיר את כל ה"איכס" מאחור ולפתוח הכל נקי כנראה לא תתקיים השנה.

ביני לבין עצמי, אני יודעת שזה לא באמת אפשרי באף שנה. אני יודעת גם שלכל אחד מאיתנו נוקשים בחלון הרבה אורחים שלאו דווקא הזמנו, והם לא מאלו שמבררים מתי נוח לנו שהם "ייקפצו".
כנראה שהדרך היא לעבור לאירוח קצת יותר א-פורמאלי; כנראה שאני נדרשת, שוב, לקבל את מה שיש ולהיות מארחת פחות פדנטית שאצלה הכל מוכן ומתוקתק שעתיים לפני בוא האורחים. לקבל את זה שאין נקי לגמרי, דף לבן לחלוטין, והשקים על הכתפיים יעברו יחד איתי גם לתשע"ד.

ואם כבר עוברים למשהו פחות פורמאלי, עולה בדעתי שמתבקש להעביר את המסיבה לחצר... שם פתוח ויש אוויר, משם יכולה להיכנס אנרגיה חדשה – שתבוא מאורחים אחרים מיטיבים יותר. שם יש אור ואולי נוסיף קצת מוסיקה. שם אפשר לראות יותר טוב גם את כל נקודות האושר שהן מנת חלקי, ואותן לא הייתי משחררת במעבר מתשע"ג לתשע"ד.

ואיכשהו, אצלי, הנקודות האלו תמיד קשורות לאותם בסיסים-
לאנשים – לקרבה ולעוצמה שאפשר לחוש מאהבה אמיתית, נדיבות ורצון להיטיב
לטבע – ליופי, לפשטות, לצבעים ולטבעיות שיש בטבע. לשילוב של העדינות והעוצמה שבו.
לאמונה ולנוכחות– אמונה בסיסית ש'הכל בסדר' והדברים זורמים בסדר מתוך הסתכלות על הרגע הנוכחי ומתוך נוכחות בהווה. 
הנקודה השלישית היא תמיד בחזקת דורשת חיזוק, אבל לפחות אני יודעת לאן לשאוף...

כותבת החוצה על מקורות הכוח, ובעצם מפנה את הדברים פנימה.
בכדי להזכיר לעצמי.
בכדי להתפייס עם ערב החג הזה ולהגיע קצת יותר מחויכת למפגש עם השנה החדשה...
ואולי יש עוד אחרים שרוצים להתפייס להם – עם הזמנים, עם אנשים, עם עצמם...

בסיום מילים אלו, אני רוצה לאחל לכולכם להיכנס לשנה החדשה בתשומת לב, מתוך מקום של חיבור לנקודות האושר שלכם. אם הן כרגע מתחבאות, אז לעצור ולחפש אותן, לזכור ולהזכיר אותן.
מאחלת לכולנו להצליח לקבל ככל האפשר גם את השקים שעדיין מצטרפים אלינו השנה, ולמצוא את האמונה שגם אם הם לא נעלמים ב'פוף' של קסם, הם יצליחו להצטמצם ולהתפוגג במהלך תשע"ד.

מאחלת שנצליח לחוש אהבה – לעצמנו, לאחרים ולקיום בכלל – שנצליח להתקרב לטבע ולהתחזק מהאנרגיות שלו – ושנצליח להיות במלואנו.
שנה טובה.